דלתה דיגיטל בע"מ נ' פנוחכם בע"מ

החלטה

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך 39,918 ₪, בגין אי תשלום תמורה עבור שירותים ומוצרים שסיפקה לנתבעת.

הנתבעת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכתב התנגדות לביצוע התביעה, נתמכת בתצהיר.

המצהיר מטעם הנתבעת נחקר על תצהירו והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון בבקשה להארכת מועד:

הנתבעת מודה שקיבלה לידיה את כתב התביעה ביום 14/11/12, מכאן שעל פי הדין היה עליה להגיש את ההתנגדות עד ליום 14/12/12 אשר הוגשה בפועל ביום 7/1/13. לטענת הנתבעת, כתב התביעה הועבר לידי מנהל הנתבעת רק בימים האחרונים והוא פנה מיד לקבל ייעוץ משפטי.

התובעת מתנגדת לבקשה וטענה כי אין בבקשה כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.

לאחר ששקלתי את הבקשה ולאור הטענות שהועלו בכתב ההתנגדות, כפי שיפורט בהמשך, אני סבורה שאין לנעול בפני הנתבעת את שערי בית המשפט וכי עמידה בזמנים אינה חזות הכול שהרי היא נועדה לשרת את ההליך ההוגן, יעילות ההליכים ומשפט הצדק. כפי שאף נאמר מפי התובעת, ניתן בנסיבות המקרה, להאריך את המועד להגשת התנגדות תוך חיוב הנתבעת בהוצאות בגין האיחור שיהיה בו פיצוי לתובעת בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

לפיכך, אני מקבלת את הבקשה להארכת מועד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,500 ש"ח.

דיון בהתנגדות:

עולה מכתב התביעה, כי היא מתבססת על 8 חשבוניות שהוצאו על ידי התובעת בתקופה המתחילה ביום 31/3/05 והמסתיימת ביום 4/12/06.

בתחילת הדיון, הסכים ב"כ התובעת למחוק מכתב התביעה 3 חשבוניות בסכום כולל של 6,073 ש"ח בשל התיישנות.

בפי הנתבעת טענת שיהוי כנגד התביעה. לטענתה, הגשת התביעה, למעלה משש שנים מהיווצרות העילה, גרמה לנתבעת נזק ראייתי כבד, הן באי הצגת מסמכים שייתמכו בגרסתה והן בשל תחלופת עובדים. יצוין כי, התובעת בסיכומיה לא מתייחסת כלל לטענת השיהוי.

אני סבורה שבנסיבות העניין, טענת השיהוי, היא טענה המצריכה בירור עובדתי וראוי ליתן לנתבעת רשות להתגונן בגינה.

באשר לטענות הנתבעת לגופן של החשבוניות שצורפו לכתב התביעה.

ביחס לשתי חשבוניות הנושאות מספרים, 60025746, 60025921, לפיהן סיפקה התובעת לנתבעת קופסאות שקפים, טענה הנתבעת כי בתמורה לאספקת הסחורה החזירה לידי התובעת קופסאות שקפים שהיו פגומות באותו השווי וזאת בהסתמך על הערה מודפסת שצוינה על גבי שתי החשבוניות " יש לקבל מהלקוח חזרה קופסאות שקפים מק"ט 8503005 שהיו פגומות על מנת להוציא לו זיכוי".

המצהיר העיד, כי שיטת ההתקשרות בין הצדדים, חייבה את התובעת לשלם בשיק במועד האספקה או איסוף סחורה בשווי סחורה שסופקה. לגבי שתי החשבוניות לעיל, חזר וטען המצהיר בחקירתו כי החזיר סחורה בשווי הסחורה שהוזמנה, על כן אינו חייב בתשלום שתי החשבוניות. התובעת לא הפריכה את שיטת ההתקשרות וגרסת המצהיר לא התמוטטה, לא נסתרה ולא הופרכה במסגרת החקירה הנגדית. על כן אני מתירה לנתבעת להתגונן בטענה זו.

בנוגע לחשבונית מס' 60025920, טענה הנתבעת בהתנגדות כי הסחורה בגין החשבונית לא סופקה, זאת בהסתמך על הערה מודפסת שצוינה על גבי החשבונית "לשלוח ללקוח ברגע שייכנס למחסן". ברם, על גבי החשבונית חתימת הנתבעת לפיה היא מאשרת קבלת המוצרים בשלמות ותיקון בכתב יד של מספר החבילות שסופקו. הסברו הדחוק של המצהיר בחקירה הנגדית כי הנתבעת חתמה על החשבונית לגבי סחורה שתתקבל בעתיד, לא תואמת את הכתוב על גבי החשבונית עצמה. על אף קלישות הטענה, וכפי שנקבע לעיל, נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה, תינתן לנתבעת רשות להתגונן, גם ביחס לטענה זו.

הנתבעת טענה לגבי חשבונית 0918 שהוצאה בגין קריאת שירות בשל תקלה במדפסת, כי התברר במהלך התיקון כי התקלה בשקפים ולא במדפסת, על כן, סוכם עם סוכן התובעת כי הנתבעת לא תחויב בגין קריאת שירות זו. טענה זו של הנתבעת הינה טענה בעל פה כנגד המסמך עצמו, שממנו עולה כי הנתבעת חויבה בשעת עבודה בגין הקריאה. עם זאת, אני מתירה לנתבעת להתגונן בטענה זו, כאמור, בשל השיהוי הרב בהגשת התביעה וכן בשל ההלכה הפסוקה, שבשלב זה של הדיון, תינתן רשות להתגונן גם אם מועלית בתצהיר טענה בעל פה כנגד מסמך שלא נסתרה ואין לומר לגביה שהיא טענת בדים (דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה מהדורה עשירית ע' 289).

בנוסף, ניתנת לנתבעת רשות להתגונן בנוגע לחשבונית 8432 על סך 113 ₪ שלגביה טענה הנתבעת כי הסכום קוזז מהחשבונית בהסכמת התובעת.